"לך לך", מה זה לְךָ? מספיק לומר "לֵךְ". למה כתוב "לְךָ"? אומר רש"י: "להנאתך ולטובתך". בשבילך. "שם אעשך לגוי גדול, כאן אי אתה זוכה לבנים", ועוד כל מיני טובות הנאה יכולות להיות לך, בשבילך, בארץ ישראל. בארץ ישראל אתה יכול למצות את עצמך. אתה יכול להגיע לסיפוק הרוחני שלך, אתה יכול להיות אתה. לך לטובתך, לאישיות שלך.
לכן בארץ ישראל מתגלים כישרונותיו המיוחדים של היהודי, בתחום הספרות, בתחום האומנות, בתחום הספורט, בתחום השירה, בתחום פיתוח האישיות, בתחום הרוחני, בתחום הלימוד. בארץ ישראל עם ישראל יכול למצות את הכוחות הרוחניים שלו (ראה ביטוי לזה בספר שער החצר אות ו, שבארץ ישראל מותר ללמוד לבד ולא צריך חברותא, מכיון שהאוויר שלה מחכים).
"אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב, א) כשאברהם הגיע לארץ ישראל מיד: "וירא ה' אל אברהם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת". כאן הוא קיבל את ההבטחה שהוא יקבל את הארץ.
"אל הארץ אשר אראך", אומר הזוהר הקדוש: ארץ ישראל היא בחינת ראייה, וחוץ-לארץ היא בחינת שמיעה. לכן בתלמוד הירושלמי שחובר בארץ אומרים כל הזמן: תא חזי שפירושו בא ותראה, וכן הוא בזוהר. ובתלמוד הבבלי שחובר בחוץ לארץ אומרים: תא שמע, שפירושו בא ותשמע. כאן אנחנו קרובים יותר למציאות, תמונה אחת שווה אלף מילים. בארץ ישראל רואים את הקב"ה, רואים את הנשמה, רואים את הנעלם, רואים את הרוחניות. בחוץ-לארץ רק שומעים עליו, מכלי שני. (עיין באגרות ראיה א אגרת קג ).
שאברהם עדיין עם לוט הקב"ה עדיין לא מבטיח לו את ארץ ישראל הרחבה והגדולה. בהמשך, אחרי שנוצר ריב בין הרועים מחליטים אברהם ולוט להיפרד, ואז כתוב "וה' אמר לאברהם, אחרי היפרד לוט מעמו, שא נא עיניך וראה… צפונה ונגבה וקדמה וימה, כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם… קום התהלך בארץ… כי לך אתננה". (בראשית יג פסוקים יד-טו) מתי ה' הבטיח את הארץ הגדולה? רק אחרי "היפרד לוט מעימו", רק אחרי שהוסר הלוט (=הכיסוי). ארץ ישראל היא בחינת ראיה. רק אחרי שמסירים את הלוט אפשר לראות את הארץ, לראות את המתנה, לראות את הטוב הרוחני הנמצא בארץ ישראל (ועיין עוד בזוהר הקדוש חלק א דף עט עמוד א, ובניצוצי אורות לחיד"א שם שביאר לוט לשון קללה).
לכן הקב"ה שוב מבטיח לאברהם, אבל הפעם בצורה מעשית יותר: "צפונה ונגבה קדמה וימה". אם אתה מסוגל לראות את הטוב הרוחני הגנוז ברגבי אדמתה של ארץ ישראל אז אוכל לתת לך אותה "ולזרעך עד עולם".
