נכתוב הפעם על הפרשה רעיונות מתוך פירושו של אור החיים הקדוש בפסוק הראשון בפרשתינו.
"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם". אין "והיה" אלא לשון שמחה. כך אומר המדרש (בראשית רבה מב, ג).
אדון הנביאים בנועם דבריו מוסר לנו מסר נעים, כי אין לאדם לשמוח אלא כשישמור לעשות את כל אשר ציווה ה' לעשות. אז ישמח ליבו ויגל כבודו.
אין שמחה בחיים אלא אם מקיימים את המצוות. ברגע שאדם יודע שזו המסגרת, ואלו המצוות, וזה המתנות, והוא לא צריך להמציא שום דבר, ממילא השמחה שלו אמיתית ושלמה. כשהוא מקיים את חובתו, ואת המסגרת החוקית שאליה הוא משתייך. לעומת זאת, אדם שלא מקיים את החוקים, והוא ממציא לעצמו מערכת חוקים, אז אף פעם הוא לא מגיע לשלימות, כי תמיד הוא מוסיף עוד חוק ועוד אחד. וסיום כל עשיית המצוות גורמת לשמחה. ולכן "והיה" = שמחה.
פירוש שני: "והיה עקב תשמעון", המילה 'עקב' פירושה בסוף. כמו "עקבתא דמשיחא". דהיינו בסיום עשיית המצוות אז מגיעה השמחה. לא באמצע הדרך. אין טעם לעשות חגיגות לפני שסיימת לעשות את המטלה. זה מסביר את אותם אנשים שמחכים לסוף המעשה ואז הם שמחים, לעומת אותם האנשים ששמחים לפני הסיום, ומי יודע אם הם יסיימו (וראה ביאור נפלא בספר בית גנזי של הגאון החסיד הרב רפאל משה לוריא זצ"ל דברים א בפתיחה לפרשת עקב).
פירוש שלישי: "פיקודי ה' ישרים משמחי לב" (תהילים יט, ט) הווי אומר: "והיה (=השמחה) עקב תשמעון (=כאשר תלמדו)". כי עצם הלימוד של המצוות, הוא מביא לנו שמחה. כי אדם אחד לא יכול לקיים את כל המצוות… כי יש מצוות ששייכים לגבר ויש לאישה ויש לכהן, ויש למלך… ולכן כתוב "תשמעון" (ולא תקיימו).
ועוד הוא מביא בלשון ספר הזוהר (חלק ג דף רס עמוד א): "אין שמחה לפני הקב"ה כמו בשעה שישראל משתדלים (מתעסקים ולומדים) בתורה". אומר "והיה" סתם זה שמחה כללית. השמחה היא לא אצלנו. השמחה היא אצלו כשאנחנו לומדים. כשאנחנו לומדים תורה אז הקב"ה שמח, והוא ממלא את כל העולם במתנת שמחה.
ועוד אומר הרב בדרך רמז: "עקב" היא מידה ממידות התורה. והיא: ענווה. כשאדם הולך עקב בצד אגודל, בענווה, בשפלות, אז הוא יצליח ללמוד ולשמוע. כי אדם שיש בו גאווה לא יוכל לשמוע, כי הוא מלא בגאווה, לא יכול ללמוד וממילא לא יכול לקיים. וממילא לעולם לא תהיה לו שמחה כי תמיד הוא פגיע, והולך בגאוותו ולא בענוותו. השמחה יכולה לשכון רק אצל העניו.
לימוד התורה בארץ ישראל ועשיית המצוות בשמחה – עבודה גדולה היא (ראה רמב"ם הלכות לולב פרק ח הלכה טו), וכאן בארץ ניתן באמת לשמוח (אור החיים הקדוש דברים כו, א) ופה עובדים את הקדוש ברוך הוא מתוך אהבה ושמחה ולא מתוך יראה (ראה בדברי הרב דוד בן שמעון עליו השלום בספרו החשוב שער החצר אות תח, וראה בספר חרדים לרבי אלעזר אזכרי בפרק נט שכתב: "וצריך כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל ולבוא אליה מאפסי הארץ, בתשוקה גדולה, כבן אל חיק אימו". והיושב בארץ צריך להיות שמח תמיד במצוותו").
נחתום את דברינו בדברי המדרש (שמות רבה נב, ה) כשיבנה הקדוש ברוך הוא את ירושלים – הוא מחזיר לתוכה את כל השמחה. יהי רצון שבקרוב ממש נתבשר על הגאולה, אמן.
