"ויאמר אליהם לכו עבדו את ה' אלוקיכם מי ומי ההולכים, ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותינו".
"בנערינו ובזקנינו" – הנערים אומר משה לפרעה קודמים לזקנים אצלנו. הדור הצעיר קודם לפני הדור המבוגר. אנחנו יוצאים אומר משה בתודעה הלאומית שקודם יוצאים הילדים, הם העתיד שלנו, הם המסורת וההמשך שלנו, הם אלו שיובילו את בדור הבא, חשוב לנו לחנכם ולהדריכם על ברכי התורה כדי שיהיו אנשי צדק ויושר, אנשים ערכיים וחברתיים, הדואגים לכלל ולפרט.
ואכן מיציאת מצריים למדים אנו לליל הסדר לדורות: אנחנו שמים בראש את הנערים, את הילדים, את הבנים, את הבנות, ורק אחר כך אותנו המבוגרים. כיוון שהמערכת הזאת, של חינוך הילדים וגידולם היא המשימה הפרטית והלאומית שלנו גם יחד, אנו רוצים אומר משה לפרעה שיבואו איתנו הילדים והנוער ויחוו חוויות של קודש ועוצמה ולא ישבו כל היום מול האינטרנט והטלוויזיה ויצפו בדברי הבל כדוגמת האח הגדול ודומיו. אנו נחנך את ילדינו ולא אלילי תרבות מפוקפקים (ראה דברי מרדכי פרשת בא עמוד עח, וראה גם פרח שושן לרבי שושן הכהן עמוד סח-סט).
ולכן לדעתי המסר הגדול של יציאת מצרים מה הוא בעצם? חמץ ומצה. מה זה חמץ ומצה?
"ויהי בחצי הלילה… ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם וישא העם את בצקו טרם יחמץ… עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים… "רואים לאורך כל הפרשה שיציאת מצרים היתה בחיפזון. וזהו הזיכרון הלאומי שלנו מציאת מצרים. החופזה, המהירות, המצה שאכלו בדרך שלא הספיקה לתפוח להיות חמץ. רבי צדוק הכהן מלובלין שחי לפני כמאה שנה מגלה את אוזננו שראשית כניסת האדם לעבוד את הבורא גם היא צריכה להיות בחיפזון, ואחרי שניתק את עצמו בחופזה מכל מה שמפריע לו להתחבר לבורא – יכול הוא אחר כך לצעוד לאט ובמתינות (צדקת הצדיק אות א).
ההבדל בין חמץ ומצה הוא שניה אחת. 18 דקות ושניה – זה כבר חמץ. פחות מ18 דקות – זה מצה כשרה לפסח. המילים 'חמץ' ו'מצה' מורכבות כמעט מאותן אותיות, ההבדל הוא ה' וח'. ההבדל בין ה' לח' בעברית הוא צ'ופצ'יק קטן שעושה את כל ההבדל. שסוגרים את הה' היא הופכת לח' – לחמץ. כשמחמיצים את ההזדמנות, מחמיצים את השעה, מחמיצים את המצווה "ושמרתם את המצות" דורשים חכמים (הובא ברש"י שם בפרשת בא פרק יב פסוק יז) ושמרתם את המצוות, אל תחמיץ את השעה והזמן של עשיית המצווה.
נתן לנו הקב"ה הזדמנות, נתן לנו תורה, נתן לנו מתנה, נתן לנו בריאות, נתן לנו כל טוב, נתן לנו אפשרות. מצווה עלינו לא להחמיץ שום דבר מהמתנות הטובות שנתן לנו. לא להחמיץ את המצוות, לא להחמיץ את השעה, לא להחמיץ את החיים. שהחיים לא יעברו עלינו ככה, שהחמצנו אותם. אלא שנעשה כל רגע ורגע בחיים דברים טובים, מצוות. נשתמש בכישרונות ובמתנות שנתן לנו הקב"ה לדברים טובים.
ואמרו חכמינו בפרקי אבות "אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תיפנה", אל תאמר 'כשאני אתפנה מכל העיסוקים שלי, אז אני אלמד', אלא תלמד עכשיו! אל תחמיץ את ההזדמנות שנתנה לך. אל תחמיץ את הטוב.
וזה "בנערינו ובזקנינו". המסר שלנו לדורות הבאים – לא להחמיץ את המציאות, לא להחמיץ את החיים, לא להחמיץ את המצוות. כי מצווה שעבר זמנה – אי אפשר לעשות אותה יותר. אז אל תהיו זקנים ברוחכם, ואל תחשבו שעבודת הבורא היא משא כבד. שים בעינך אומר רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה רעב') את היום הזה מול העיניים ותחשוב שרק היום אינך מחמיץ את החיים ועושה אתה מצוות ומעשים טובים בשמחה, ודבר זה יגלגל אותך לעשות כך גם ביום הבא. בהצלחה!
