בפרשה שלנו נאמר: "ותמות שם מרים ותיקבר שם, ולא היה מים לעדה" (במדבר כ פסוקים א-ב).
מה הקשר בין מיתת מרים הנביאה, אחות משה, להמשך: "לא היה מים לעדה"?
כבר דרשו חז"ל (תענית דף ט עמוד א, וראה רש"י כאן על פסוק ב) "משמתה מרים פסקה הבאר". אחד מהניסים הגדולים שעשה הקב"ה לישראל במדבר היה 'באר מרים'. זו הייתה באר ניידת שליוותה את ישראל כל ארבעים השנה במדבר, בזכות מרים הנביאה. מרים – קשורה לבאר, אהרון – קשור לענני הכבוד, משה – קשור למן. אלו שלוש המתנות שניתנו בזכות שלושת המנהיגים הגדולים הללו, וכשהם מתו פסקו שלוש המתנות. דורשים חז"ל שהקשר בין מות מרים ל"לא היה מים לעדה", הוא שפסקה הבאר עקב מיתתה. (וראה בקישור במאמרה של ד"ר יעל לוין על ההשלכות של פטירת מרים >ENG<https://www.biu.ac. il/JH/Parasha/chukath/lev. html<HEB>).
מה הקשר בין מרים לבין מים? כבר בילדותה של מרים פגשנו אותה ליד היאור עם משה: "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה בו" (שמות ב, ד) מרים שומרת על משה ביאור-במים, כשהיה בתיבת הגומא שהכינה אמו. מים הם חסד, הם נתינה, הם שפע והם ברכה. הם נוזלים – סימן למזל טוב. כשהם נוזלים הם עוברים ממקום למקום ומחיים את האנושות. זהו מעשה החסד שנעשה במקום אחד, ויש לו השלכות גדולות במקום אחר. ומי לנו גומלת חסדים יותר גדולה מעקרת הבית? האימא, הרעיה, האישה הגדולה שמחזיקה את כל הבית בנתינה, בחסד ובחינוך, הן בצרכים החומריים והן בצרכים הרוחניים.
בסוף הפרשה, בשירת הבאר, ישנו פסוק מוזר מעט: "אז ישיר ישראל את השירה הזאת: עלי באר ענו לה: באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענתם וממדבר מתנה" (במדבר כא פסוקים יז-יח).
"באר חפרוה שרים" – איזה שרים? איזו באר? מה הכוונה "כרוה נדיבי העם במחוקק במשענתם"?
כאמור, דרשו חז"ל ש: "משמתה מרים פסקה הבאר", אבל כשמשה ואהרון לימדו תורה אחרי מותה, חזרה הבאר. חזרת הבאר והייתה בזכות נדיבי העם, הם השרים המלמדים, המורים, שמושכים את המים ב'מחוקק משענתם' במשענת – מקל שלהם, הם חקקו תעלה ומשכו את המים לכל ישראל. בארה של מרים הייתה זורמת, משקה ונותנת לכל בית בישראל חסד ונתינה. כשמתה מרים, היו צריכים המנהיגים למשוך את המים, לעשות תעלה עם מקלם, ולהעביר לכל אוהל ואוהל מבני ישראל.
למה מרים משולה למים? בשם 'מרים' צפונות האותיות של המילה מים. שמעתי פעם רעיון מהרב מרדכי אליהו זצוק"ל: המים נמצאים בכל מקום, הם מרכיב יסודי בבריאה: בקיר, בעץ, בריהוט, בגוף האדם, באדמה, בשמים, בדומם, בצומח, בחי ובמדבר. בכל רובדי הבריאה יש לנו מים, והמים מעמידים את החיים. אבל המים שנמצאים בכל הבריאה הם מוצפנים, נסתרים וצנועים. אמנם הם עיקר הבית, הם עיקר העולם, אבל הם צנועים. זו מרים עם החסד והנתינה, וזו אצלנו עקרת הבית, האישה הגדולה שעומדת מאחורי הבית, בתוך הבית, מרכיבה את הכול, אבל צנועה.
שמעתי מהרב משה צבי נריה זכר צדיק לברכה רעיון אדיר מהזוהר, על הפסוק "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה בו". מי זו אחותו? דרשו חז"ל: "אמור לחכמה אחותי את". מרים החכמה, אחותו הביולוגית של משה, היא גם אחותו הרוחנית, סמל לחכמה שנקראת 'אחות'. מהי אותה החכמה? אומר שלמה המלך,: "ואת צנועים חכמה" (משלי יא, ב) מרים האחות היא צנועה, לכן היא החכמה שמלווה כל אדם בדרכו בחיים.
