"ותלד רחל ותקש בלידתה… ויהי בצאת נפשה כי מתה… ותיקבר בדרך אפרתה היא בית לחם" (בראשית לה פסוקים טז-יט).
מדוע ראה יעקב לקבור את רחל בדרך ולא במערת המכפלה בחברון?
רש"י שואל את השאלה הזו ועונה: אלא צפה יעקב אבינו ברוח הקודש שהגלויות עתידות לעבור שם. לפיכך קברה שם. כדי שתהא מבקשת רחמים על בניה, וזה מה שכתוב: "רחל מבכה על בניה" ואומר לה הקדוש ברוך הוא: "מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם" (ירמיה לא, יד-טז).
אומר רש"י, יעקב אבינו ראה וצפה שדווקא רחל היא האמא שמתפללת על הילדים בדרך. ורחל היא האמא שילכו אליה תמיד להתפלל לפני היציאה לגלות – שנחזור הביתה. ולכן יעקב קברה בדרך. היא האמא של הדרך, היא האמא של החוץ, היא האמא שדואגת לנו כשאנחנו בגלות. ולכן בזכותה אומר המדרש, אמר הקב"ה לרחל "ושבו בנים לגבולם".
אומר המדרש (איכה רבה פתיחה כד) בשעה שרצה הקב"ה, לפני חורבן הבית הראשון, להחריב את הבית, עמד ירמיהו התפלל ובכה, אמר ירמיהו: אולי אני אזעיק לעזרה את משה רבנו?, הלך ירמיהו למשה ואמר לו: בוא ביחד נתפלל, תגיד י"ג מידות, תעצור את הגלות ואת שריפת בית המקדש! הלך משה יחד עם ירמיהו אל הקב"ה.
אמר הקב"ה למשה: יבואו כל האותיות שבתורה ויעידו, הרי עברו בני ישראל על כל האותיות שבתורה! איך יכול להיות שאתה, משה, עומד ומבקש עליהם רחמים? אמר לו משה: אתה צודק. אין לי מה להגיד.
הלך ירמיהו לאברהם, ליצחק וליעקב, לכולם, לכל האבות, ואף אחד לא יכל לעצור את הגזירה. עד שקמה רחל ואמרה: ירמיהו למה אתה לא קורא לי? יש לי משהו להגיד!
עמדה רחל ואמרה: ריבונו של עולם! יש לי משהו! מה אני, בשר ודם, לא קינאת באחותי ולא הוצאתיה לחרפה, בשעה שרצה אבי להחליף בחתונה אותי עם אחותי לא ביישתי אותה. להיפך, מסרתי לה את כל הסימנים. מה אני בשר ודם שכפיתי את יצרי, ולא קינאתי באחותי, אתה, ריבונו של עולם, שאינך בשר ודם, מקנא לעבודה זרה שאין בה ממש? אמר הקב"ה לרחל: רחל את צודקת. נגזרה הגזירה. איני יכול להחזיר את הגלגל אחורה, אבל בזכותך רחל אני אחזיר אותם לארץ.
אומר המהר"ל מפראג: רחל נקברה בחוץ, מחוץ למערה דווקא, כדי לשמור עלינו שאנחנו בחוץ לארץ.
בארץ אנחנו מוגנים, "ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה", אבל בחו"ל צריכים את השמירה של רחל, כדי שישאר משהו מעם ישראל אחרי גלות כזו ארוכה.
זו אותה רחל שמסופר עליה שהייתה "יפת תואר ויפת מראה", לעומת אחותה לאה: "ועיני לאה רכות". עיניים זה מראה על הפנימיות, על הנשמה. רחל הייתה האמא שנקברה בחוץ, בחיצוניות, יפת תואר ויפת מראה, הנציגה שלנו בחוץ. והיא גם מתפללת עלינו כשאנחנו בחוץ.
נישא תפילה לבורא עולם שיקויימו דברי הנביא ירמיהו שפתחנו בהם במלואם: "מנעי קולך מבכי… כי יש שכר לפעולתך… ושבו בנים לגבולם" – נזכה לראות כאן בארץ ישראל, את מליוני היהודים הפזורים בגולה – השבים לארצם, השבים אל חיק רחל אמם. ובא לציון גואל, אמן.
