"כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם… והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן… וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה, עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לה', ממושבותיכם תביאו לחם תנופה, שני עשרונים סולת תהיינה חמץ תאפינה ביכורים לה'". זוהי מצוות קרבן העומר וספירת העומר.
ישנו מדרש תמוה שמופיע במדרש רבה (ויקרא רבה כח, ו) אין לו הסבר פשוט, וכך נאמר בו: – בזכות מה אברהם אבינו ירש את הארץ ? בזכות העומר, מצוות העומר וקרבן העומר. דהיינו: ארץ ישראל הובטחה לאברהם אבינו לדורות בזכות שעם ישראל בעוד 1000 שנה אחר כך, יקריבו את קרבן העומר ויספרו את ספירת העומר.
זה קצת לא מובן מה הקשר בין מצוות העומר לירושת ארץ ישראל? מסתבר שהמדרש כן מוצא את הקשר. ומהו הקשר?
יתכן שמכיוון שכתוב על אברהם אבינו "התהלך לפני והיה תמים", תמים זה שלם, ובספירת העומר כתוב "וספרתם לכם… שבע שבתות תמימות תהיינה". אברהם נקרא תמים, שלם, כיוון שהוא קיים את כל המצוות בשלמותן אפילו לפני שניתנה התורה (ראה יומא כח עמוד ב, ורמב"ן בראשית כו, ה) כולל את מצוות העומר, והרי ירושת הארץ תלויה בקיום המצוות, כמו שכתוב בתהילים (פרק קה פסוקים מד-מה) "נתתי לכם ארצות גויים… בעבור חוקותי תנצורו".
ויתכן בגלל שרק בארץ ישראל ניתן לקיים את כל המצוות בשלמות (ראה רמב"ן ויקרא יח, כה) כשעם ישראל נמצא בארץ ישראל אפשר לקיים, תרומות ומעשרות, מצוות התלויות בארץ, לקט שכחה ופאה, קרבנות, כהנים. שלמות המצוות תלויה ביישוב הארץ. שכתוב "כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם…", מתי יש לקיים את המצווה? רק כשתהיה לכם ארץ משלכם.
אפשר גם להסביר הפוך: אברהם אבינו קיבל הבטחה שארץ ישראל תהיה לנצח נצחים לעם ישראל, כדי שנוכל לקיים את המצווה.
נשים לב שהמילה 'לדורותיכם', כתובה פעמיים בירושת ארץ ישראל והיא רומזת לכל הדורות.
ואכן בדורנו אולי אפשר לראות עין בעין איך בזכות העומר ירשו בניו של אברהם את ארץ ישראל. לא בכדי יום העצמאות ויום ירושלים נמצאים דווקא בספירת העומר, התחדשות כיבוש הארץ והשלטון של עם ישראל על ארץ ישראל, נמצאים דווקא בימי ספירת העומר. ואולי דווקא בזכות ימי העומר זכינו לניסים הגדולים של מלחמת העצמאות, ולניסים הגדולים של יום שחרור ירושלים.
פירוש עמוק של המהר"ל מפראג מתייחס לתהליך שעובר בין קורבן העומר לקורבן הביכורים. קרבן העומר והנפת העומר הם משעורים, והקרבן בסוף החמישים יום, קרבן לחם תנופה שניים "חמץ תאפינה ביכורים לה'" מחיטים. שעורים הן מאכל פשוט, מאכל בהמה. חיטים הן יותר משובחות, מאכל אדם. במעבר ממאכל בהמה למאכל אדם בחמישים הימים הללו של ספירת העומר, עוברים תהליך של מהחומר אל הרוח, מהארץ אל התרבות שבתוך הארץ, משחרור פיסי של הארץ בה' באייר, קרוב יותר לתחילת ספירת העומר, ליום שחרור ירושלים, קרוב יותר לשבועות, בכ"ח באייר. מקרבן שעורים לקרבן חיטים, מעצמאות ואחיזה בארץ, לביסוס השלטון הרוחני. יותר תורה, יותר רוחניות, יותר קיום מצוות, יותר אהבה, יותר אמונה יותר אחדות לקראת שבועות. (ראה ליקוטי הלכות לרבי נתן מברסלב הלכות שבועות א, ב, וראה עולת ראי"ה חלק א עמודים תיז-תיח, ועיין עוד בספר סוד ה' ליראיו בשער ספירת העומר) וזהו אולי הפירוש למדרש "בזכות העומר זכה אברהם לרשת את הארץ" לרשת את הארץ לנצח נצחים.
