"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם… ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש, שבת שבתון לה'… לא תבערו אש"… ולאחר מכן מופיע פרשת הנדבה למשכן ועשייתו.
נשאלת השאלה מדוע פותחת התורה בנושא השבת לפני פרשת המשכן? משה אוסף את כל הקהילה, מקהיל את כולם ומגלה להם סוד. מהו הסוד? השבת. השבת בהיבט הקהילתי.
השבת בהיבט הקהילתי. השבת מאחדת, השבת מייחדת. לשבת יש אווירה מיוחדת של אסיפת הקהילה. היא מיחדת את הקהילה היהודית משאר הקהילות בעולם. השבת מאחדת את הקהילה היהודית. מאחדת את המשפחה, את יושבי בית הכנסת, את אנשי הקהילה והעיר, מאחדת את הארץ כולה, מאחדת היא את כולם. האיחוד יכול להתקיים רק כאשר לא יוצאים לעבודה. האיחוד האמיתי הוא מפגשים של אחד עם השני ברוגע, כי כשיש רוגע מתקרבים הלבבות. אבל כאשר יש לחץ מטריאלי, חומרי, כלכלי, לחץ של זמן, לחץ של עסקים ורצים לעבודה – לאף אחד אין פנאי באמת להתאחד ולהקדיש יום, להקדיש זמן, למען הביחד שהוא ערך חשוב מאוד מאוד במשפחה, חברה, במדינה (ראה אליעזר שביד, מחזור הזמנים עמוד 44).
מבטלת היא השבת את הפערים החברתיים והסוציאלים שיש, כי בשבת גם הפועל נעשה אדון לעצמו (הרמן כהן בספרו דת התבונה במקורות היהדות עמודים 193-194).
איחוד הוא רק ברוח. פירוד הוא בחומר. מטבע הדברים, הדברים החומריים נפרדים אחד מהשני. 1, 2, 3, פרט ועוד פרט ועוד פרט. אבל כשמשהו מאוחד הוא שווה יותר מאוסף הפרטים, נוצרה מציאות חדשה, ישות חדשה. לדוגמא: אם אדם אחד יכול להרים לבדו 30 קילו, שני אנשים ירימו יחד יותר מ-60 קילו. (ראה שו"ת משפט כהן לראי"ה קוק זכר צדיק לברכה סימן קכד עמוד רעג') הפירוד הוא שורש המחלוקת, שורש הרע בעולם, שורש הסכסוכים.
מה מאחד קהילה או משפחה אם לא דבר רוחני? מה מאחד חברה אם לא אידיאל? והנה התורה באה ואומרת "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש". השבת היא בשבילכם קודש. שבת שבתון למען ה'. עד כדי כך ש"כל העושה בו מלאכה יומת", אין לו זכות קיום בחברה. אין לחברה הזאת זכות קיום אם החברה עובדת 24/7. כי עוד כסף ועוד כסף מביא לעוד פירוד ומחלוקת.
השבת, השמיטה, הרוח. לעומת זאת – בכולן יש ערך מוסף. יש ערך של רוחניות, יש ערך של לימוד תורה. כל אומות העולם חמדו את השבת, כל אומות העולם רבו עליה וקינאו בה. כולם רצו כמונו. כבר בתקופת היוונים גזרו היהודים שהיהודים לא ישמרו שבת. מה איכפת להם? כי זה מאחד אותנו. גם הרומאים גזרו על שמירת השבת. מה קרה? "לא לא… הם מתכנסים, מתאחדים, וזוממים נגדנו כל מיני דברים", הפרוטוקולים של זקני ציון הידועים באנטישמיותם, ולאורך כל הדרך, גם מבחינה כלכלית, רצו הגויים לעקור את השבת. "מה? יהודים לא יצרנים! הם לא עובדים בכל ימות השבוע!" (כך אמר המן האגגי, ראה מגילה דף יג עמוד ב).
באה התורה שלנו ואומרת כאן בפרשות אלו: השבת היא ערך חשוב וראשון במעלה יותר מבניית המשכן. אמנם בהלכה לומדים את כל ל"ט אבות מלאכה שנאסרו בשבת ממלאכות המשכן. ולכן הסמיך את השבת למלאכת המשכן. לומר לך שלמרות שציוויתי לעשות משכן, אבל השבת היא קודמת ולא מחללים שבת עבור בניית המשכן.
יותר מששמרו ישראל על השבת, שמרה השבת על ישראל (אחד העם, על פרשת דרכים חלק ג פרק ל) שבת היא האחדות. שבת היא 24 שעות של זמן מעל הזמן. אין לו גבול. כל השומר שבת נותנים לו נחלה בלי מיצרים, בלי גבולות. כי השבת אין לה גבולות. היא מקדשת את החומר. נותנת משמעות לששת ימי המעשה, היא יום השלום בין האדם לטבע (אריך פרום, השפה שנשכחה עמוד 199) השבת היא הכל, היא הכלה אותיות הכל. אז נשיר כולנו יחד: לכה דודי לקראת כלה, פני שבת נקבלה.
