"וימח את כל היקום אשר על פני האדמה… וישאר אך נח ואשר איתו בתיבה, ויזכור אלוקים את נח… ויעבר אלוקים רוח על הארץ וישוכו המים" (בראשית פרק ז פסוק כג-פרק ח פסוק א) ואז נח יוצא מן התיבה.
"וישאר אך נח". מהו אך נח? רק נח ומשפחתו נשארו. 'אך' – אומר רש"י שהיה גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות. כל היום הוא צעק 'אך'. זה קשה לתחזק את כל התיבה, את כל החיות. ויש אומרים שאחר שאיחר מזונות של הארי – היכהו הארי.
רק נוח נשאר וצריך למלא בעולם את התפקיד של כל האנושות. זוהי אחריות גדולה. זהו תפקיד גדול יעוד גדול.
והנה כאן הקב"ה משאיר את נוח לבד, עם כל החיות, וכל הבהמות, וכל הרמש הרומש על האדמה. ומסביר הרב אליהו דסלר זצ"ל שבית הספר של נוח היה בית ספר כזה שעשה לו הקב"ה כדי לאהוב את העולם. הוא היה צריך לטרוח, לתת, לעזור, לסייע, לדאוג לכל החיות. כך הוא יאהב אותן, כך הוא יוכל לתחזק ולחזק את העולם. כי את אשר יאהב האדם – בו הוא ישקיע. והפוך – אדם אוהב ע"פ כמות ההשקעה שהוא משקיע. בין אם זה במשפחה, בין אם זה בילדים, בין אם זה בני זוג, בין אם זה בחברה ובין אם זה בדומם, בצומח, ובחי.
משקיע האדם ונותן מהונו, ממרצו, מאונו, מכספו ואז הוא אוהב. האהבה היא נתינה. האהבה היא הב, א-הב = אני אתן. ככל שאתה נותן יותר אתה אוהב יותר. למי שאתה נותן, אותו אתה אוהב. לא ממי שאתה מקבל, אלא לפי כמות הנתינה כך תרבה האהבה.
בשם רבי מנחם מנדל מקאצק זיע"א מובא שאמר על צדיק אחד שהיה בימיו שהוא צדיק במעיל, דהיינו שיש אחד שעושה לעצמו בימות החורף בגדים חמים כדי שיחם לו ויש אחד שמחמם את הבית מאד מה חילוק בין זה לזה שזה שעושה בגדים חמים לו חם אבל לאחרים אינו מועיל כלל, וזה שמחמם הבית אזי לאחרים גם כן טוב. (שיח שרפי קודש, צדיק, אות י').
יותר עמוק כותב הרמח"ל בספרו אדיר במרום (עמודים טו-יז וראה גם מוסר אביך לראי"ה קוק פרק ב אות א) שכל מה שקרה בתיבה אצל נח הוא מסר לדורות הבאים, שיוכלו להישמר מן הסטרא אחרא ויצר הרע, כי מי המבול הם סטרא אחרא, והיה צורך להתכנס לתיבה כדי שלא להיות מושפע.
ודבר זה מסביר את דברי רבי שמעון בר יוחאי בספר הזוהר (תיקוני זוהר תיקון נא דף קיג עמוד א) שמשה רבנו היה גלגול של נח, ולכן כל הימים לא פסק מלהתפלל ולהעתיר לה' בעבור דורו (שער הגלגולים הקדמה כט) בניגוד לנח.
