"ויאמר אלוקים נעשה אדם בצלמנו כדמותינו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרומש על הארץ, ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם" (בראשית א פסוקים כו-כז) ונשאלת השאלה מהו אותו צלם אלוקים?
נחלקו בזה הפרשנים. הרמב"ם (מורה נבוכים חלק א פרק א, הלכות יסודי התורה ד, ח, וראה גם בכתבי פילון כרך ב עמוד 32) מסביר ואומר: צלם אלוקים שהקב"ה ברא את האדם הוא השכל. לעומתו רבי יהודה הלוי, הרמב"ן והמקובלים מסבירים: צלם אלוקים הוא הנשמה (ראה זוהר חדש בראשית דף כח עמוד ב, רמב"ן בראשית ז, ב, מהר"ל דרך חיים פרק ג משנה יד) בין אם נסביר כך ובין אם נסביר כך, האדם מורכב מגוף חומרי, שהוא עפר מן האדמה, וכן מחלק רוחני ששמו נשמה: "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" (בראשית ב, ז).
האדם מורכב מחומר ורוח. אומר האר"י: האדם מורכב מהמילים 'אד' ו'דם'. ה'אד' זה הרוח, השכל או הנשמה, ויש בו 'דם' – גוף, חומר. "ויהי האדם לנפש חיה" מתרגם אונקלוס: לרוח ממללא – רוח מדברת. רש"י אומר: נתווסף פה דעה ודיבור – נפש חיה זה דעה ודיבור. הרס"ג אומר: נפש הוגה. נפש חיה היא כוח הדיבור, כוח התקשורת האנושי.
הרב מאיר שמחה הכהן מדווינסק בספרו משך חכמה העלה הצעה אחרת בנוגע למהות הצלם אלוקים שבאדם, וזה תוכן דבריו: הצלם האלוקי הוא הבחירה החופשית בלי טבע מכריח, רק מרצון ושכל חופשי… רק זאת אנו יודעים, שהבחירה החופשית הוא מצמצום האלוקות, שהשם יתברך מניח מקום לברואיו לעשות כפי מה שיבחרו, ושלל ממפעליהם הגזירה וההחלטה בפרטיות. ולכן אמר אל לבו 'נעשה אדם בצלמנו', פירוש, שהתורה מדברת בלשון בני אדם, שאמר נניח מקום לבחירת האדם שלא יהא מוכרח במפעליו ומחויב במחשבותיו, ויהיה בחירי חופשי לעשות טוב או רע כאשר יחפוץ נפשו, ויוכל לעשות דברים נגד מזגי טבעו ונגד הישר בעיני ה'
אז יהי רצון שנדע להשתמש בצלם אלוקים שיש לנו לדברים טובים, וכמו שמפרש רב סעדיה גאון: "בצלמו" – שליט בראו, ובזה אנו נהיה דומים לאלוקים, כי אנו גם יכולים להיות יוצרים (ראה בדברי הרב סלובייציק בספרו איש האמונה הבודד עמוד 14, וראה להרחבה על הצלם כאן
https://www.etzion.org.il/he/%D7%A9%D7%99%D7%A2%D
.(7%95%D7%A8-4-%D7%A6%D7%9C%D7%9D-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%A7%D7%99%D7%9D