קין והבל
באמצע הפרשה מסופר על קין והבל, קין נקרא כך מלשון קניין, רכושנות. הבל נקרא כך מלשון רוח, אדים, הבל. קין והבל נבדלו בתפיסות העולם שלהם (ראה זוהר בראשית דף נד עמוד א, ופרקי דרבי אליעזר תחילת פרק כב) הם השורשים של כל בני האדם בעולם. יש אנשים עם תפיסה קניינית, חומרית, ויש אנשים פחות קנייניים וחומריים, אלא יותר רוחניים.
בגלל שורש נשמתם השונה, המקצועות שבחרו קין והבל היו שונים (בשער הגלגולים בהרבה מקומות האריך האר"י הקדוש בביאור ענינם של קין והבל, ועיין בפרי עץ חיים שער קריאת שמע פרק ג בהגהה אות ד, והוא על פי שער הגלגולים הקדמה לו) קין היה עובד אדמה והבל היה רועה צאן, דבר שמעל האדמה, והם לא הסתדרו בלשון המעטה.
אומר לו קין להבל: כל האדמה על פני כדור הארץ היא שלי. תפרח באויר, תקפוץ, אל תעמוד בשטח שלי. אומר הבל: תשמע, כל מה שעל האדמה – שלי! (ראה בראשית רבה כב, ז ) מה שיותר גבוה מהאדמה. בעלי החיים. לעסוק עם בעלי החיים זה משהו בתחום הרגש יותר, בתחום המנהיגות, לרעות צאן (ראה מה שכתבו בזה האברבנאל, המלבי"ם, והרב שמשון רפאל הירש).
"וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לה'", "וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן…" (בראשית ד פסוקים ג-ד) הם מחליטים להגיד תודה לבורא עולם. קין הביא מפרי האדמה, כנראה לא את המובחר שבהם (ראה רש"י על פסוק ג, והרד"ק פירש שאחרי שאכל, הביא מן הנותר שלפניו לה') אבל התורה מציינת שהבל הביא מבכורות צאנו ומחלביהן. "וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ", "וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה" (שם פסוקים ד-ה) ואולי מכאן שורשי הוויכוח שסופו רע ומר בין קין להבל. "וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" (שם פסוק ח).
על מה הם רבו בהיותם בשדה? מהו השדה הזה?
כמה פירושים אמרו לנו חכמים (בראשית רבה כב, ז), אחד ההסברים הוא: שהם רבו על השטח שייבנה עליו בית המקדש, על הר הבית, שעליו נאמר: "צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ" (מיכה ג, יב) הם רבו על השדה הזה, על הקשר עם בורא עולם. אי אפשר לחיות בעולם החומרי הקנייני מרוחק מהקב"ה. ולכן נקודת המחלוקת שלהם היתה והתחילה משהקב"ה קיבל את קורבנו של הבל ולא את קורבנו של קין. לכן מקום הקרבת הקורבנות בבית המקדש, שזה מקום ההתקרבות לה' – זה היה כביכול שורש המחלוקת.
ונראה לומר שאולי השמחה, שהיא הכוונה בקשר עם הרוחניות, בקשר עם ריבונו של עולם, אולי היא הייתה בשורש העניין, כי הקב"ה באמת לא צריך את הקורבן, לא של קין ולא של הבל ולא שלנו. אבל הוא רוצה את הלב, הוא רוצה את הפנימיות, הוא רוצה את הכוונה, הוא רוצה את השמחה.
כך מסביר דודי הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצ"ל (בספרו דברי מרדכי, בראשית עמוד נב) את הריב שלהם ואת המחלוקת ביניהם ואולי גם את דרך התיקון. הכוונה, הרצון, הנשמה, ימנעו את המחלוקת בין האחים. הכוונות הטובות, ההבנה, ההסתכלות אחד בטובת השני, הלימוד זכות, האחדות. אין דבר כזה "האדמה שלי והקניינים שלך, הרוחניות שלך". הגוף והנפש מעורבים יחד. כך מסביר הבן איש חי (בן יהוידע עירובין דף ג עמוד א ד"ה אמרי אינשי) למה אומרים בשבת רק שבת שלום? כי בשבת מתאחדים הגוף והנשמה, ונוצר שלום ביניהם, מה שאין כן בכל ימות השבוע.
